10 תירוצים יפים שהדחיינות לוחשת לך והדרך לזהות אותם בזמן
הדחיינות לא מגיעה כעצלות אלא כתירוצים יפים שנשמעים הגיוניים לחלוטין

יש רגע שכל אחד מכיר, גם אם לא שם לב אליו.
אתה יושב מול הדבר שאתה יודע שצריך לסגור. ואז מגיעה מחשבה
אחת קטנה שנשמעת הגיונית לגמרי. מחר כשיהיה ראש פנוי,
זה הכי נכון להתחיל.
הבעיה עם הדחיינות היא שרוב הזמן היא לא מגיעה כבטלנות.
היא לא אומרת לך לא בא לי לעשות דבר.
היא מגיעה עם תירוצים שנשמעים אחראים, חכמים ואפילו נבונים.
ולכן כל כך קשה לזהות אותה בזמן שהיא עובדת.
מחקרים בפסיכולוגיה מראים שדחיינות לא נובעת מעצלות בכלל. היא נובעת ממוח
שמחפש דרך להימנע מאי נוחות. וכדי לעשות זאת המוח מייצר תירוצים
שנשמעים הגיוניים לחלוטין. המאמר הזה ישים לך אצבע על 10 מהם.
הדחיינות לא מגיעה בצורת עצלות. היא מגיעה בצורת הגיון.
ולכן הדרך לנצח אותה מתחילה בזיהוי, לא בכוח רצון.
10 התירוצים שהדחיינות ממציאה כל פעם מחדש
לא כל התירוצים שהדחיינות ממציאה נשמעים אותו הדבר. חלקם מגיעים כהגיון
טהור, חלקם כדאגה כנה לאיכות. וחלקם מגיעים כרצון אמיתי לעשות דברים
יותר טוב. הנה 10 מהם, ברגע שמזהים אותם, כוחם הולך.
1. הזמן לא נכון עכשיו: זה אחד הנפוצים מכולם.
המוח מייצר תחושה שלפעול עכשיו זה לא אידאלי. שצריך להמתין לרגע
הנכון, לשעה טובה יותר מזו. הרגע הנכון לרוב לא מגיע,
הוא נדחה כל פעם.
2. קודם אסיים את X, ואז אתחיל: זה מרגיש אחראי.
לנקות את השולחן לפני שמתחילים, לסגור פתוחים קודם. אבל המשימה הבאה
תמיד ממתינה בתור עם עוד אחת אחריה. ותמיד יהיה עוד דבר
לסיים לפני שמתחילים ברצינות.
3. צריך עוד קצת מידע לפני שמתחילים: זה נשמע חכם.
ללמוד יותר, להתכונן טוב יותר, להיות בטוח יותר. אבל מידע שלא
מוביל לפעולה הוא סוג של בריחה. יש נקודה שאחריה מידע נוסף
הוא עיכוב בלבד.
4. לא במצב הנכון עכשיו: זה נכון לפעמים. אתה עייף,
לחוץ, או מוסח דעת מדי לגמרי. אבל כשזה קורה כל פעם
שצריך להתחיל, זה דפוס. המצב הנכון לא מגיע, הוא נבנה בתוך הפעולה עצמה.
5. מחר אהיה מוכן יותר: המחר הזה תמיד קיים ומחכה.
תמיד יהיה מחר שבו תהיה רענן, מוכן ובמצב אחר.
אבל המחר מגיע עם תירוצים משלו, חדשים ורעננים לגמרי.
מוכנות לא מגיעה מחכייה, היא מגיעה מהתחלה בכל זאת.
כל אחד מהתירוצים האלה נשמע הגיוני ברגע שהוא מגיע.
ולכן הדרך להתמודד איתם היא לא לנסות לדחות אותם.
הדרך היא לשבור דפוסים שאתה בונה בעצמך עם כלים נכונים,
ולהחליף כל תירוץ בפעולה קטנה אחת מיידית.
למה כל תירוץ נשמע כמו סיבה אמיתית
זה לא מקרה שהתירוצים נשמעים הגיוניים כל כך. המוח שלך הוא
מכונה שנועדה לחסוך מאמץ בכל מצב. וכשמשהו מאיים על הנוחות שלך,
הוא פשוט מוצא הצדקה. לא כדי לעצור אותך, אלא כדי להגן עליך.
החוקר פירס מאוניברסיטת קרלטון מצא משהו מפתיע מאוד. אנשים עם דחיינות
גבוהה לא מאמינים שהם דוחים דברים. הם מאמינים שהם עושים את
ההחלטה הנכונה ברגע הנכון. הם לא מרגישים שהם דוחים,
הם מרגישים שהם בוחרים.
זה בדיוק מה שעושה את התירוצים היפים מסוכנים כל כך.
הם לא מרגישים כמו תירוצים, הם מרגישים כמו חוכמה.
ולכן כוח רצון לבדו לא עובד נגדם, צריך כלי שונה.
אנשים עם שאיפות שמרגישים עצלנים מכירים את הדפוס הזה טוב.
5 עוד תירוצים שקשה יותר לזהות
אחרי שמזהים את החמישה הראשונים, מגיעים החמישה הנסתרים. אלה תירוצים שמגיעים
עם יותר הגיון ויותר רגש כנה. ולכן קשה יותר לשים עליהם
אצבע בזמן אמת. אבל ברגע שמזהים אותם, הם מאבדים את הכוח שלהם.
6. רוצה לעשות נכון, לא בחיפזון: זה נשמע מקצועי.
אתה לא רוצה להגיש משהו שאתה לא גאה בו.
אבל בין מושלם לבין עכשיו תמיד יש גם דרך אמצע.
לעשות עכשיו בצורה סבירה, ולשפר בהמשך לאט.
7. אין לי אנרגיה עכשיו, לא יצא טוב: זה מרגיש כנה.
אתה עייף ואתה מאמין שהתוצר יהיה פחות טוב מהרגיל.
אבל ברוב המקרים ברגע שמתחילים, האנרגיה מגיעה בהמשך. הפעולה יוצרת אנרגיה, לא הפוך.
8. יש לי יותר מדי דברים בראש: זה נכון לפעמים.
כשיש הרבה על הסדר, קשה להתמקד בדבר אחד בלבד.
אבל לחכות שיהיה ריק בראש לא קורה מעצמו בכלל.
הפנוי בראש נוצר כשמתחילים ומסיימים, לא כשמחכים.
9. אחרי שאנוח קצת, אז אהיה מוכן: זה גם הגיוני.
קצת מנוחה לפני משימה קשה יכולה לעזור מאוד. אבל קצת מנוחה
הופכת לעוד שעה ואחר כך לערב שלם. והמשימה ממתינה ונעשית כבדה
ומסובכת יותר עם כל שעה.
10. זה ממילא לא יצא לי: זה לא תירוץ פשוט.
זה תירוץ שבא מפחד עמוק יותר, פחד מכישלון. אבל כישלון שבא
מניסיון שונה לגמרי מכישלון של חוסר ניסיון. הראשון מלמד ומקדם,
השני ממשיך לעצור אותך.
מה קורה במוח כשמגיע תירוץ
כשהמוח מייצר תירוץ, הוא עושה זאת בשבריר שנייה. הרבה לפני שהמחשבה
ההגיונית מגיעה אל הדיבור הפנימי. זה קורה בחלק הישן של המוח
שמגיב לפחד מהיר. והפחד שגורם לתירוצים הוא לרוב פחד מאי ידיעה.
מה יקרה אם אתחיל ולא אסיים. מה יחשבו עלי.
מה יקרה אם אשקיע את הזמן ולא יצא כמו שרציתי.
המוח שלך לא רוצה לאכזב אותך, ולכן הוא מוצא תירוץ.
זה לא חולשה, זה מנגנון שנועד להגן עליך.
כשמבינים את זה, אפשר להתחיל לעבוד עם המוח ולא נגדו.
לא לנסות לכבות את המנגנון, אלא לזהות אותו ברגע.
בדיוק כמו שהמדריך למשמעת עצמית שעובדת לאורך זמן נותן לך,
כלים יומיים שעובדים עם הדרך שהמוח שלך פועל.
3 שאלות שתוכל לשאול כל פעם שמגיע תירוץ
כשמגיע תירוץ, לא צריך להילחם בו ולא להתווכח. צריך רק לשאול
שאלה אחת מתוך שלוש אפשריות. השאלות האלה לא מנסות לשכנע אותך
לפעול בכוח. הן רק עוצרות את האוטומטי ומוסיפות שנייה של בחירה.
1. מה ישתנה אחרי 24 שעות?: אם לא ישתנה כלום,
הדחיינות לא נותנת לך שום יתרון מהחכייה הזאת. וזה הרגע לפעול,
גם בלי להרגיש מוכן לגמרי. ה-24 שעות האלה לא ישנו את המשוואה.
2. מה יקרה עם כל יום שעובר?: לפעמים דחייה קנתה זמן.
אבל לרוב, כל יום שעובר מוסיף משקל נוסף לדבר הזה.
הוא גדל בראש, גדל בחרדה, גדל בעיכוב נוסף. לפעול קטן עכשיו
עדיף על להתמודד עם גדול מחר.
3. מה הפעולה הכי קטנה שאפשר לעשות עכשיו?: לא הכל.
לא הפרויקט כולו ולא השינוי המלא בבת אחת. רק הצעד הראשון,
הקטן ביותר, שמתחיל את התנועה. תנועה יוצרת תנועה, ואי אפשר לעצור
משהו שכבר זז.
שיטת 5 שניות שעוצרת תירוצים לפני שהם מנצחים
מל רובינס, מרצה ידועה בתחום ההתנהגות, פיתחה שיטה פשוטה.
ברגע שמגיע התירוץ, לספור לאחור 5, 4, 3, 2,
1 ולפעול. לפני שהמוח מצליח לבנות את ההצדקה המלאה שלו.
שניות אלה הן החלון שבו אפשר לשבור את הדפוס.
זה עובד כי ספירה לאחור מפריעה למוח לסגור את ההגיון.
היא מכריחה אותך להיות בהווה ולפעול בו עכשיו. לא לחשוב על
כל הסיבות, רק לספור ולזוז קדימה. פשוט, אבל מחקרים מראים שזה
עובד לרוב האנשים.
ביטחון שאתה מסוגל באמת נבנה בדיוק כך, עם כל ספירה שמסתיימת
בפעולה ולא בחכייה. לא מהחלטות גדולות ולא מנאומים פנימיים מלהיבים.
אלא מרגעים קטנים שבהם בחרת לזוז גם כשהתירוץ היה מוכן.
הקשר בין תירוצים יפים לביטחון עצמי
אחד הדברים שרוב האנשים לא שמים לב אליו. ככל שיש לך
יותר תירוצים יפים, ביטחונך בעצמך יורד. לא כי אתה פחות מוכשר,
אלא כי אתה לא מוכיח לעצמך. ביטחון עצמי נבנה מראיות,
וראיות באות רק מפעולה.
כל פעם שמגיע תירוץ ואתה פועל בכל זאת, המוח רושם.
הוא לומד שאפשר לפעול גם בלי להרגיש מוכן לגמרי.
הוא לומד שאתה יכול להתמודד עם אי הנוחות ולצאת ממנה.
וזה בדיוק מה שבונה ביטחון אמיתי לאורך זמן.
כל תירוץ שתיתן לו לנצח גורם להפך בדיוק. המוח לומד שאי
הנוחות היא סיבה לעצור, לא לזוז. וכל ניצחון של תירוץ מקשה
על הניצחון הבא. לכן זה לא רק עניין של פרודוקטיביות,
זה עניין של זהות.
מה שונה בין אנשים שזיהו את הדחיינות שלהם
לא מדובר באנשים עם יותר כוח רצון מהרגיל. ולא בכאלה שלא
מרגישים פחד או אי נוחות בכלל. ההבדל הוא שהם פשוט מכירים
את התירוצים שלהם. הם יודעים לשאול את עצמם: האם זה אמיתי או בריחה.
הם לא מנסים לבטל את התירוץ ולהוכיח שהוא שגוי.
הם פשוט מכירים בו, מחייכים לעצמם ופועלים בכל זאת.
דחיינות כרונית נשברת לא מכוח אלא ממודעות שחוזרת כל יום.
מודעות שנרכשת לאט לאט, ולא מתהליך גדול אחד.
אם אתה מזהה את עצמך ברשימה הזאת, אתה כבר בדרך.
הזיהוי עצמו הוא הצעד הראשון, לא הכלי ולא השיטה.
בקהילה הסגורה שלנו להתפתחות אישית אנחנו עובדים על הדפוסים האלה יחד,
ולא לבד מול רשימת מטלות שממשיכה לגדול.
סיכום המאמר
הדחיינות לא תיסגר עם נאום פנימי חזק שפעם בשבוע.
היא תיסגר כשתתחיל לזהות את התירוצים שהיא שולחת. עשרה תירוצים ממתינים
כל יום, חכמים ומנומקים ויפים. וכולם נועדו לשמור אותך בנוח ולמנוע ממך להתחיל.
הדרך קדימה היא פשוטה אבל לא קלה. לשאול שאלה אחת קצרה
כשמגיע התירוץ הבא. לספור 5, 4, 3, 2, 1 ולזוז לפני
שהמוח מנצח. ולצבור ראיות קטנות בכל יום שאתה אכן מסוגל לפעול.
תוך שבועיים של זיהוי פעיל תתחיל לראות את הדפוסים.
תוך 21 יום הם יתחילו לאבד כוח ולהיות פחות משכנעים.
ותוך 60 יום תרגיש הבדל אמיתי ביכולת שלך לפעול כל יום.
לא כי השתנית, אלא כי הכרת את הדחיינות שלך לעומק.











