8 טריקים להיות מעניין בשיחה שגורמים לאנשים לרצות לחזור אליך

יש רגע בשיחה שאתה מרגיש בו שהיא נגמרה. האדם מולך מדבר
ואתה מגיב, אבל שניכם לא ממש שם. השיחה ממשיכה כי מסוכן
לעצור, אבל היא מתה מזמן.

אנשים חושבים שהיות מעניין קשור לכמה אתה יודע, לכמה בדיחות יש
לך, או לכמה הצלחת בחיים. חוקר בשם ניקולס אפלי מאוניברסיטת שיקגו
בדק בדיוק את זה, וגילה שהאנשים המעניינים ביותר לא תמיד מדברים הכי הרבה.

המחקרים שלו מראים שמה שאנשים זוכרים משיחה, זה לא כמה הצד
השני היה חכם או מצחיק. הם זוכרים איך הרגישו כשדיברו איתך.
ובדיוק כאן הכל מתחיל ומסתיים.

להיות מעניין זה לא להיות מצחיק או חכם.
זה לגרום לאדם מולך להרגיש שנראה ושנשמע.

למה שיחות מתות מהר

רוב השיחות מגיעות לנקודת מוות מוקדמת מאוד. שאלה, תשובה,
שאלה, תשובה, כמו טניס שאף אחד לא ממש שם לב לכדור.
הסיבה האמיתית היא שכולנו מחכים לתור שלנו לדבר, במקום להקשיב למה
שהצד השני אומר עכשיו. ברגע שמפסיקים להקשיב באמת, האדם מולך מרגיש
את זה מיד ובלי שנאמר מילה.

זה לא רק תחושה. מחקרים מראים שאנשים מסוגלים לזהות בפחות משנייה
אם מישהו ממש מקשיב. הגוף מדבר, העיניים מדברות, הכל מדבר הרבה
לפני שפה אחת יוצאת מהפה. שיחה טובה היא מיומנות כמו כל
מיומנות אחרת. המוח לומד דפוסים שאתה בונה בעצמך בכל שיחה,
וכשהדפוס הישן ישתנה כל שיחה תרגיש שונה לגמרי.

ההבדל בין מעניין לבין משעמם

כשאדם יוצא משיחה ואומר לעצמו שמישהו היה מעניין, הוא בדרך כלל
לא מדבר על כמה דברים הוא ידע. הוא מדבר על תחושה
שהיתה לו בזמן השיחה עצמה.

מעניין זה מישהו שגורם לך לרצות לחשוב. מישהו שמוציא ממך דברים
שלא ידעת שיש לך, מישהו שאחרי השיחה איתו אתה מרגיש חי
יותר וסקרן לגבי דברים שלא ידעת שמעניינים אותך.

משעמם, לעומת זאת, גורם לך לסמן שעון. הוא מדבר בעיקר על
עצמו, מחכה שהשני יסיים לדבר, ועונה תשובות שמסיימות שיחה במקום לפתוח
אותה לרוחב. בסוף השיחה אתה יודע עליו הרבה ועל עצמך לא כלום.

הבשורה הטובה היא שמעניין לא נולד מעניין. זה נלמד.
וכמו שאפשר ללמוד כריזמה שמושכת אנשים אליך, אפשר ללמוד גם להיות
מעניין בכל שיחה, עם כל אחד, בכל מצב.

1. שאל שאלות שמרחיבות את השיחה

השאלה הכי נפוצה בשיחה היא שאלת כן ולא. "נהנית?" "כן." "גם
אני." וזהו. זה לא שיחה, זה בדיקת מצב בלבד.
שאלה שפותחת שיחה מתחילה במילים שונות לגמרי. "מה הרגשת כשזה קרה?"
"מה הכי הפתיע אותך שם?" "מה גרם לך להחליט על זה?"
"מה היה הרגע שבו הבנת?" שאלות כאלה לא מאפשרות תשובה של מילה אחת.

הן מכריחות את הצד השני לחשוב ולשתף. הן אומרות לו שאתה
רוצה לדעת יותר. הן הופכות שיחה שגרתית לשיחה שאנשים זוכרים.
ובדרך הן הופכות אותך למעניין בלי שאמרת כמעט כלום.

הכלל הזה פשוט: כל תשובה שמישהו נותן לך מכילה לפחות שאלה
אחת שאפשר לשאול עליה עוד. האדם שמשתמש בכלל הזה לא נגמר
לו מה לדבר כי הוא מוצא נושאים חדשים בתוך מה שאמרו לו.

יש שאלה אחת שמביאה תמיד תשובות עמוקות יותר. "למה זה חשוב
לך?" היא שאלה שמורידה מהעובדות אל הערכים האמיתיים של האדם מולך.
שם נמצאת השיחה שאנשים זוכרים שבועות אחר כך.

גם "מה היה הרגע שבו הכל השתנה?" עובדת מצוין.
אנשים אוהבים לספר על נקודות מפנה בחייהם. זה גורם להם להרגיש
שמישהו רואה לא רק את מה שהם אלא גם את הדרך שהגיעו ממנה.

2. סיפור אחד אמיתי שווה יותר ממאה עובדות

כשמישהו שואל "איך היה הסוף שבוע?", אפשר לענות "טוב,
תודה" ולסיים שם. אפשר גם לספר דקה על משהו שקרה באמת.
לא צריך לספר משהו דרמטי או מרשים כדי למשוך.
רגע קטן ואמיתי עובד טוב מאוד. "ניסיתי לבשל משהו חדש ויצא
לי קטסטרופה" מעניין הרבה יותר מ"הכל בסדר, רגוע".

סיפורים אמיתיים יוצרים חיבור אמיתי בין אנשים. הם מראים שאתה מוכן
להיות אנושי ולא מושלם. ואנשים תמיד מתחברים לאנושיות הרבה יותר מאשר
לסיפורים שנשמעים כמו פרסומת.

שים לב שאחרי שתשתף, תחזור אליו. "ויש לך משהו מהסוג הזה
מהסוף שבוע?" כך אתה מאזן בין שיתוף לבין שאלה,
ומאפשר לשיחה ללכת בשני הכיוונים.

3. הגב באמת ולא בשגרה

כשמישהו מספר לך משהו, רוב האנשים מגיבים בשגרה. "וואו",
"ממש?", "יפה", וממשיכים לנושא הבא. התגובות האלה שקולות להגיד לו שלא
שמעת. תגובה שגורמת לאנשים להרגיש נראים היא שונה. היא מראה שהאזנת,
שהבנת, ושהיית שם איתו. "זה נשמע מורכב, מה עשית בסוף?" שווה
יותר מעשרה "וואו מדהים" אוטומטיים ברצף.

אפשר גם לשקף מה שמעת. "אז אם הבנתי נכון,
זה קרה בגלל ש..." שיקוף מראה לאדם שלא רק שמעת אלא
שגם עיבדת וחשבת על מה שאמר.

הגוף גם הוא חלק מהתגובה האמיתית. לשבת קצת קדימה כשמישהו מספר
משהו חשוב, לשמור קשר עין ולא לפלפל עם הטלפון,
אלה התגובות שגורמות לאנשים להרגיש שמעניינים אותך.

מי שרוצה לבנות את ההרגלים האלה בצורה יומיומית ימצא את השיטה
במדריך למשמעת עצמית, שנותן את השלבים המדויקים לשינוי דפוסי תגובה ולבניית שגרה שמחזיקה
גם בימים שאין כוח.

4. מצא את מה שממש מרגש אותו

בכל אדם יש נושא אחד לפחות שגורם לו לגלוש.
משהו שכשמישהו שואל עליו האדם לא מפסיק לדבר. המשימה שלך היא
לאתר את הנושא הזה.

איך מוצאים? מקשיבים לאיזה נושא מחיה אותו. כשהוא מתחיל לדבר מהר
יותר, כשהידיים שלו זזות, כשהוא שוכח לבדוק את הטלפון לרגע,
זה הסימן שמצאת את מה שמרגש אותו.

ברגע שמצאת, אל תמהר להחליף נושא. תשאל עוד שאלה,
תרחיב, תיתן לו מקום לגלוש. אנשים אוהבים מישהו שנותן להם מקום
לאהוב בקול רם את מה שהם אוהבים.

הרגל הזה שינה שיחות של אנשים רבים. לא כי הם אמרו
דברים חכמים יותר, אלא כי הם הפסיקו לחפש מה לומר ועברו
לחפש מה לשמוע.

כשאתה מוצא את הנושא שמרגש אותו, יש שלב נוסף.
אל תשאל רק עוד שאלה אחת על אותו נושא.
שתף משהו קטן שלך שקשור לנושא שלו, ואז תחזור ותשאל עוד
שאלה שמרחיבה את השיחה.

כך נוצר קצב של שיחה אמיתית, לא ראיון. קצת ממך,
קצת ממנו, קצת ממך, קצת ממנו. שני הצדדים מרגישים בנוח ואף
אחד לא מרגיש שהוא נחקר או שהוא צריך לספק בידור.

5. אל תתחרה ותחבר

הרגל הכי הרסני בשיחה הוא תחרות על ניסיון. "אחי,
רגע, שמע מה קרה לי פעם..." ואז האדם מולך מרגיש שהסיפור
שלו לא חשוב.

זה לא כוונה רעה. זה דחף טבעי של כולנו.
כשמישהו מספר משהו אנחנו מייד מחפשים את הדבר הדומה שקרה לנו
ורוצים לחלוק אותו. אבל ברוב המקרים זה מרגיש כמו בגידה קטנה.

במקום להתחרות, חבר. "וואו, זה מזכיר לי את מה שסיפרת קודם
על..." כך אתה מראה לו שהאזנת ושחיברת בין דברים.
זה גורם לו להרגיש שאתה ממש שם איתו.

חיבור מרגיש כמו קריאה, תחרות מרגישה כמו מרוץ. באחד יוצאים ורוצים
עוד ועוד. בשני יוצאים עייפים ומרוקנים לגמרי. כל שיחה שמובילה לחיבור
אמיתי בנויה על ההבדל הזה.

6. דימויים וסיפורים שמחייאים שיחה

עובדה יבשה נשכחת תוך שניות ספורות. סיפור עם תמונה בתוכו נשאר
ימים שלמים. המוח זוכר תמונות הרבה יותר ממילים רגילות.
כשאתה רוצה להסביר משהו, אל תסביר בעובדות. תסביר בדימוי.
"זה כמו לנסות לדחוף רכבת שכבר יצאה מהתחנה" נשמע יותר מ"זה
מאוחר מדי". הדימוי מדביק, הניסוח יבש יישכח.

הדימויים הכי טובים הם הדימויים הפשוטים ביותר. לא צריך להיות סופר
כדי להשתמש בהם. צריך רק לחפש את המשהו שמחזיר את המוח
לתמונה שהוא מכיר מחיי היום יום.

אנשים שמדברים בדימויים נשמעים חכמים ומעניינים יותר. לא כי הם חכמים
יותר, אלא כי המוח מגיב אחרת לתמונה מאשר לעובדה.
הדימוי הוא הקיצור הדרך לעניין.

7. מתי לעצור ולא להמשיך לדבר

אחד הסודות הכי פחות מדוברים של אנשים מעניינים הוא לדעת מתי
לעצור לפני שמיצו את הנושא. לא לסיים כל מחשבה,
לא למצות כל רגש.

כשמישהו מספר לך כל דבר עד הסוף, אין לאדם מולו סיבה
לרצות לחזור ולשמוע עוד. אבל כשנשאר משהו פתוח, המוח לא מרפה.
הסקרנות ממשיכה לזמזם גם אחרי שנפרדתם.

זה לא תרגיל מניפולציה, זה ניהול טבעי של עניין.
שיחה שמסתיימת "ואת זה עוד לא סיפרתי לך" מבטיחה שיחה הבאה
עוד לפני ששניכם רוצים לסיים. המוח שומר על חוט שלא נסגר.

תחשוב על זה כמו פרק טלוויזיה שנגמר בנקודה מעניינת.
למה הפקה טובה עוצרת שם ולא ממשיכה עד הסוף?
כי הם יודעים שמה שנשאר פתוח הוא זה שמביא אותך חזרה.

8. השאר משהו פתוח בסוף

שיחה שנגמרת בשלמות מוחלטת לא מזמינה המשך. שיחה שנגמרת עם שאלה
קטנה פתוחה כן. זה לא חייב להיות דרמטי כדי לעבוד.
"אגב, שאלת אותי קודם על X ועוד לא ספרתי לך..." "חשבתי
על מה שאמרת ויש לי תגובה שהיא..." "דרך אגב יש לי
שאלה אחת שרציתי לשאול..." כל אחד מהמשפטים האלה פותח דלת לפעם הבאה.

ואפשר לעשות את זה גם בצורה עדינה יותר. "הנושא הזה מעניין
אותי, אשמח להמשיך בפעם אחרת." שמונה מילים ואתה כבר הבטחת שיחה
הבאה מבלי לאמר "בוא נתראה שוב".

הטריק הזה עובד כי המוח שלנו שונא דברים פתוחים.
הוא ממשיך לעבד ולחשוב על מה שלא נסגר. זה אותו מנגנון
שגורם לך לחשוב על שיחה שעה אחרי שהיא נגמרה.

כשאתה מנהל שיחה עם הטריק הזה בראש, אתה לא רק מעניין
בזמן השיחה עצמה. אתה ממשיך להיות נוכח בראש של האדם מולך
גם שעות ואפילו ימים אחרי שנפרדתם.

3 הסימנים שהשיחה עובדת

לפעמים קשה לדעת אם השיחה באמת עובדת. יש סימנים ברורים שמראים
שהחיבור אמיתי ושהאדם מולך באמת שם ורוצה להמשיך. 1. הוא שוכח לבדוק את הטלפון.
ריכוז כזה לא קורה אם השיחה משעממת אותו. כשמישהו לא מפלפל
בטלפון, זה סימן גדול שהוא נמצא בשיחה ולא מחוץ לה.

2. הוא מוסיף פרטים שלא שאלת עליהם. כשמישהו מרחיב מעצמו ולא
רק עונה על שאלה, הוא נהנה מהשיחה ורוצה שתמשך.
3. הוא מתחיל לשאול גם אותך שאלות. כשהוא סקרן לגביך,
זה אומר שהוא שם לב אליך. שיחה שהופכת לשני כיוונים היא
שיחה טובה ושניכם יצאו ממנה עם אנרגיה ולא מרוקנים.

הטעות שמרגישים בה מיד

יש טעות אחת שהורסת יותר שיחות מכל דבר אחר.
היא פשוטה מאוד: לדבר על עצמך יותר מדי. לא כי אתה
אגואיסט. כי אנחנו כולנו נוטים לחזור לנקודת הייחוס שלנו.
זה טבעי לגמרי. אבל בשיחה זה הורג את החיבור מהר יותר
מכל דבר אחר שאפשר לעשות.

הבדיקה פשוטה: שאל את עצמך אחרי שיחה, מה למדתי על האדם
מולי בשיחה הזאת? אם התשובה היא "לא הרבה", כנראה דיברת עליך
יותר מדי. אם התשובה היא "המון", כנראה הייתה שיחה טובה.

הפתרון לא קשה ולא דורש לשתוק לגמרי. הוא דורש לשנות את
יחס הזמן שאתה מדבר לזמן שאתה שואל ומקשיב בשיחה.
60 אחוז שאילה ומקשיב, 40 אחוז מדבר, זה המספר.

כשתתחיל לשים לב לאיזה כיוון השיחה נעה, תגלה שאנשים ירצו לדבר
איתך שוב ושוב. לא בגלל שאמרת דברים מרשימים, אלא בגלל שגרמת
להם להרגיש חכמים ומעניינים.

ביטחון עצמי שלא תלוי באישור חיצוני מגיע מלדעת שאתה מעניין כי
אתה שם לב לאחרים, לא כי אתה מרשים אותם בסיפורים עליך
בלבד. ההבדל הזה שינה אנשים רבים.

בקהילה הסגורה שלנו להתפתחות אישית אנחנו מלווים אותך יום-יום עד שהיכולות האלה הופכות לטבע שני
אמיתי, ולא לבד מול תרגילים שקשה לדעת אם עובדים או פשוט
מרגישים מוזר בפעמים הראשונות. וגם כדאי לקרוא על לדבר עם בנות
כשלב הבא. וגם כדאי לקרוא על איך להפסיק להיות ביישן כשלב הבא.

סיכום המאמר

שיחה מעניינת לא מגיעה ממה שאתה יודע. היא מגיעה מאיך שאתה
נוכח עם האדם מולך ומהתשומת לב שאתה נותן לו ברגע הנוכחי.
8 הטריקים שעברנו עליהם הם: 1. שאל שאלות שמרחיבות: אל תסתפק
בכן ולא, שאל "מה הרגשת כש...". 2. שתף סיפור אמיתי: אנושיות
מחברת יותר ממושלמות תמיד.

3. הגב באמת: "מה עשית בסוף?" שווה יותר מעשרה "וואו" אוטומטיים.
4. מצא מה מרגש אותו: תן לו מקום לאהוב בקול את
מה שהוא אוהב. 5. אל תתחרה, תחבר: הצד השני מרגיש את
ההבדל הזה מיד ובגוף.

6. השתמש בדימויים: תמונות נשארות, עובדות יבשות נשכחות תוך שניות.
7. דע מתי לעצור: עזוב אותו עם קצת סקרנות ולא עם
רוויה מוחלטת. 8. השאר משהו פתוח: שיחה שנגמרת עם שאלה פתוחה
מזמינה שיחה הבאה.

תתחיל הלילה בשיחה אחת. בחר טריק אחד מהרשימה ותנסה אותו.
תוך שבועיים תשים לב שאנשים מתחילים להגיב אחרת, ותוך חודש השיחות
שהיו קשות יתחילו לזרום.

30 ימים של תרגול קבוע ישנו איך אנשים חווים אותך.
לא בגלל שאמרת דברים חכמים יותר, אלא בגלל שהפכת למישהו שגורם
לאנשים להרגיש שנראים ושנשמעים באמת.