7 סימנים שיש לך מוטיבציה פנימית וזאת הסיבה שאתה מצליח לאורך זמן
שבעה סימנים ברורים שמגלים שאתה מונע מבפנים ולא מחכה לאישור
יש שאלה אחת שיכולה לגלות הכל תוך שנייה. האם אתה עובד
על דברים שחשובים לך גם כשאף אחד לא רואה?
לא בשביל ציון, לא בשביל שבח, לא כי חייב,
פשוט כי אתה רוצה לעשות את זה.
רוב האנשים לומדים להניע את עצמם דרך דלק חיצוני.
ציונים, הערכה מהסביבה, פחד מהתוצאות של אי עשייה. הבעיה עם הדלק
הזה שהוא מתכלה כשהמקור נעלם, וברגע שאין שבח, הרצון לזוז נעלם יחד איתו.
מוטיבציה פנימית עובדת אחרת לגמרי ומחזיקה יותר זמן. היא לא מחכה
לאישור מבחוץ כדי שתתחיל לפעול. המאמר הזה נותן לך שבעה סימנים
שמגלים אם יש לך אותה, ואיך לחזק אותה אם היא עדיין בדרך.
מוטיבציה פנימית זה לא להיות מושלם או לאהוב הכל.
זה לעשות כי אתה בוחר, לא כי אתה חייב.
מה זה מוטיבציה פנימית ולמה היא שונה
כשמדברים על מוטיבציה, חשוב להבין שיש שני סוגים שונים לחלוטין.
הסוג הראשון הוא חיצוני, שבא מדברים שמחוץ לך. פרס,
ציון, שבח, פחד מביקורת, דעת אחרים עליך, כל אלה הם מקורות
שנמצאים מחוץ לשליטתך.
הסוג השני הוא פנימי, שבא ממך בלבד. מה שחשוב לך,
מה שמרגיש לך משמעותי ונכון, מה שתרצה לעשות גם אם לאף
אחד לא יהיה אכפת, וגם אם שום פרס לא יחכה לך בסוף.
פסיכולוגים בשם אדוארד דצי וריצ'רד ריאן חקרו את הנושא שנים רבות.
הם מצאו שאנשים שמונעים מבפנים מגיעים לתוצאות טובות הרבה יותר.
לא רק בטווח קצר, אלא לאורך שנים ארוכות של עבודה,
וגם מדווחים על שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים שלהם.
השאלה הכי חשובה שאתה יכול לשאול את עצמך היא פשוטה.
"אם לא יהיה שום פרס ושום שבח, האם עדיין אעשה את
זה?" אם התשובה כן, יש לך מוטיבציה פנימית לאותו דבר.
אם התשובה לא, הדלק שלך עדיין מגיע מבחוץ. מי שרוצה להבין
את הקשר בין מוטיבציה לבין הרגלים שמחזיקים, ימצא בדפוסים שאתה בונה בעצמך את הסיבה
שמוטיבציה לבד לא מספיקה ואיך לבנות מערכת.
1. אתה עובד גם כשאף אחד לא צופה
הסימן הכי ברור למוטיבציה פנימית הוא הזה בדיוק. אתה ממשיך לעשות
דברים שחשובים לך גם כשאין עד. לא כי יש מצלמה,
לא כי מישהו יספר על זה, פשוט כי הפעולה עצמה מספקת
לך משהו אמיתי.
אנשים עם מוטיבציה חיצונית מפסיקים כשהמסגרת נעלמת. כשהמורה לא שם לב,
כשהבוס לא רואה, כשהחברים לא שואלים. אנשים עם מוטיבציה פנימית ממשיכים
גם ברגעים האלה, כי הסיבה לפעול נמצאת בפנים ולא בחוץ.
תחשוב על פעם שעשית משהו ואף אחד לא ידע עליו.
תרגיל שעשית לפני שכולם קמו, מאמר שקראת בשקט, שיחה פנימית על
משהו שרצית לשפר ולא סיפרת לאחד. אם זה קרה,
יש לך יותר מוטיבציה פנימית ממה שחשבת.
כשאתה מצליח לעשות דברים בעיקר כשאף אחד לא צופה,
אתה מראה לעצמך שהסיבה שלך נמצאת בפנים. זה הסימן הראשון שמגדיר
את כל שאר הסימנים, ומשם כל השאר נובע בצורה טבעית.
אנשים שמצליחים לאורך שנים לא עושים את זה כי הסביבה דחפה.
הם עושים את זה כי הם בנו סיבה פנימית חזקה לעצמם.
הם זיהו מה חשוב להם ולמה, ומהם אין מה שיעצור אותם,
כי הסיבה שלהם לא תלויה בשום דבר מבחוץ.
2. כישלון לא מעצור אותך, הוא מלמד אותך
מי שמונע מחיצוני מתפרק כשהדברים לא הולכים כמו שרצה.
כי הכישלון מוחק את הפרס, מנפץ את הציפייה לשבח,
ומשאיר את השאלה "למה בכלל להמשיך?" ובלי תשובה טובה,
הוא לא ממשיך ונשאר תקוע.
מי שמונע מבפנים מתייחס לכישלון אחרת לגמרי. הוא שואל "מה אפשר
ללמוד מזה לפעם הבאה?" לא כי הוא חסין, אלא כי הכישלון
לא מוחק את הסיבה שלו. הסיבה עדיין שם, והיא מספיק חזקה כדי להמשיך.
מחקרים על ספורטאים אולימפיים מראים שהמשותף לכולם, הוא לא שלא נכשלו,
אלא שלא הפסיקו אחרי כישלון. הם חזרו לאימון בלי שמישהו היה
צריך לדחוף אותם, כי המוטיבציה לא הייתה תלויה בתוצאה הבאה.
הניסוי הכי פשוט שאפשר לעשות: אחרי כישלון הבא, שים לב לכמה
זמן לוקח לך לחזור לפעול. מי שמונע מבפנים חוזר מהר.
מי שמונע מחיצוני מחכה לדחיפה. הפרש הזמן הזה אומר הכל על
מקור המוטיבציה שלך.
כישלון שלא מעצור הוא אחד הכלים הכי חזקים לצמיחה,
ומי שמחפש להבין איך לחזור חזק אחרי נפילה ימצא שיש שיטה
שמחזירה את הנגן למגרש מהר.
3. אתה שואל שאלות בשביל ללמוד, לא להרשים
יש הבדל קטן אבל חשוב בין שתי דרכי שאלה.
אחת היא לשאול כדי להבין דבר שלא ברור לך.
השנייה היא לשאול כדי שהשאלה תיראה חכמה לאחרים, ותגרום לאנשים לחשוב טוב עליך.
מי שמונע מחיצוני שואל שאלות שיגרמו לאנשים לחשוב עליו טוב.
מי שמונע מבפנים שואל מה שבאמת לא מובן לו,
גם אם השאלה תיראה בסיסית, גם אם תרגיש לא מרשימה,
כי הסקרנות חזקה יותר מהפחד מהמבט של אחרים.
הסימן הזה מגיע בצורות קטנות ויומיומיות. כשאתה לומד נושא חדש,
מה עוצר אותך לשאול? האם זה "אולי אטפש", "מה יחשבו",
"נראה לא מוכן"? אם כן, המוטיבציה שלך עדיין תלויה בנקודת המבט החיצונית.
מוטיבציה פנימית אומרת שהסקרנות חזקה יותר מהפחד ממבט. ואנשים כאלה לומדים
מהר יותר כי הם לא מסננים שאלות, הם פשוט שואלים ולומדים
ומתקדמים, גם אם נראים לא מושלמים, כי ההתקדמות חשובה להם יותר
מהרושם שהם עושים.
תחשוב על ילד קטן שלומד לדבר. הוא לא מחכה להיות מוכן.
הוא שואל, מנסה, טועה, ושואל שוב בלי לחשוב מה יחשבו.
ואנשים שומרים על הסקרנות הפשוטה הזאת לאורך שנים, הם אלה שלומדים
הכי הרבה ומגיעים הכי רחוק.
4. הזמן עובר מהר בלי שהרגשת
זה אחד הסימנים הכי מדויקים שיש לסוג המוטיבציה שלך.
אתה מתחיל לעשות משהו, ולפתע שעה עברה בלי שהרגשת.
הפסיכולוג מיהאי צ'יקסנטמיהאי קרא לתופעה הזאת מצב "פלואו", וחקר אותה שנים
כדי להבין מתי ולמה היא קורה.
פלואו לא קורה כשאתה עושה דברים כי אתה חייב.
הוא קורה כשאתה באמת רוצה ומחובר לפעולה בפנים. כשהמשימה מדויקת לרמת
היכולת שלך ולאינטרס שלך, המוח נכנס למצב ריכוז מלא שזמן עובר
בו בלי שתבחין.
אנשים שמדווחים על מצבי פלואו תכופים בחייהם, מדווחים גם על שביעות
רצון גבוהה בהרבה מהחיים. לא בגלל שהם יותר מוצלחים,
אלא כי הם עושים דברים שמחוברים למה שבאמת מעניין ומניע אותם מבפנים.
אם אתה רוצה לדעת אם יש לך מוטיבציה פנימית לדבר מה,
שים לב לכמה פעמים נכנסת לפלואו תוך כדי עשייתו.
אם זה קורה גם לרגעים קצרים, הסיבה שלך פנימית.
אם זה לא קורה כמעט אף פעם, כדאי לשאול מדוע.
מי שרוצה לבנות מערכת יומית שמחזירה את הפלואו לחיים,
ימצא במדריך למשמעת עצמית שעובד לאורך זמן את השיטה היומית שמחזירה אותך לשם שוב ושוב.
5. אתה עושה את זה גם בלי פרס בסוף
מוטיבציה חיצונית דורשת פרס ברור כדי לפעול קדימה. ציון,
כסף, תואר, שבח, הכרה, הערכה מהסביבה. ברגע שהפרס נעלם,
לרוב גם הפעולה נעלמת יחד, ואין סיבה להמשיך כי הסיבה הייתה חיצונית.
אנשים עם מוטיבציה פנימית ממשיכים גם בלי פרס מוצהר.
לא כי הם פחות אנושיים, אלא כי הסיפוק הוא הפרס שלהם.
הם עושים את הדבר כי עשיית הדבר עצמו מרגישה טוב,
גם בלי שמישהו מציב מדליה בסוף.
מחקר מפורסם מ-1973 שנקרא "אפקט ההצדקה היתרה" הראה תוצאה מפתיעה.
ילדים שאהבו לצייר קיבלו פרסים על ציור שלהם, ולאחר מכן,
כשהפרסים הופסקו, הם ציירו פחות מבעבר. הפרס החיצוני "הרג" את האהבה
הפנימית שהייתה שם כבר.
זה מלמד שיותר מדי פרסים חיצוניים יכולים להרוס מוטיבציה פנימית שכבר
קיימת וחזקה בתוכך. כשאתה רוצה לדעת אם יש לך אותה,
שים לב לפעולות שאתה עושה כי תרצה לעשות, גם בלי שום פרס.
הסימן החמישי אומר: אם אתה עושה דברים רק כשיש פרס,
כדאי לעצור ולשאול מה תרצה לעשות גם בלי פרס.
לא כל פעולה תרגיש כך, אבל חייבת להיות לפחות אחת,
אחת שאתה בוחר בה מתוך רצון אמיתי ולא מחוץ לך.
6. אתה מרגיש חוסר כשאתה לא עושה את זה
זה אחד הסימנים שלא מדברים עליו הרבה אבל הוא מדויק.
כשיש לך מוטיבציה פנימית אמיתית לדבר מה, אתה מרגיש חסרון כשאתה
לא עושה אותו זמן מה, לא אשמה, לא חרטה,
חוסר של ממש.
מי שאוהב לרוץ ולא רץ שלושה ימים, מרגיש את זה.
מי שאוהב לכתוב ולא כתב שבוע, מרגיש חוסר אמיתי.
זה לא כי הם חייבים, כי הדבר הזה הפך לחלק מהם,
ובלעדיו משהו קטן חסר בסדר היום שלהם.
אם אתה עושה דברים ולא מרגיש שום חוסר כשמפסיק,
כנראה הסיבה לעשות אותם היא חיצונית ולא פנימית. שווה לשאול את
עצמך: מה אני עושה שאם לא אעשה, אחרי יומיים-שלושה אתגעגע ואחפש לחזור אליו?
כשתמצא את הדברים שגורמים לך לחוסר כשאתה מפסיק, תדע שמצאת משהו
שקשור למוטיבציה הפנימית שלך. שם כדאי לשים יותר זמן ואנרגיה,
לא בדברים שאין חוסר, כי שם הדלק שלך פנימי ולא יגמר
כשאחרים ייעלמו. מי שמחפש לזהות את הדברים שבאמת שייכים לו,
ימצא בלמה אתה עושה מה שאתה עושה כלים פשוטים שעוזרים למצוא את הסיבה האמיתית.
7. אתה מחפש שיפור, לא אישור
ההבדל בין שני אנשים שמבצעים אותה פעולה יכול להיות ענק.
אחד שואל "איך הייתי?" ומחכה לתשובה מבחוץ. האחר שואל "מה אני
יכול לשפר?" ומחפש תשובה בפנים. הראשון מחפש אישור, השני מחפש צמיחה.
אנשים עם מוטיבציה פנימית מכוונים לשיפור עצמי אמיתי. הם לא צריכים
שמישהו יגיד להם שהם טובים מספיק. הם יודעים מתי עשו עבודה
טובה ומתי לא עשו, ומשתמשים בהערכה שלהם כדי לצמוח קדימה.
הסימן הזה מגיע לפעמים עם אי נוחות קטנה. לראות בעצמך מה
לשפר זה לפעמים קשה יותר, מאשר לחכות שמישהו אחר יגיד לך
שאתה מצוין. אבל זה בדיוק מה שמאפשר לצמוח גם כשאין מישהו שמלמד.
הסימן השביעי אומר הרבה על הדרך שאתה בחרת לצמוח.
כשאתה שואל שאלות כלפי עצמך ולא כלפי השבח של אחרים,
אתה מפתח שריר פנימי שיעבוד גם כשאף אחד לא מסתכל,
וזה השריר שמחזיק כל שינוי לאורך חיים שלמים. מי שמחפש להגשים
מטרות ממקום פנימי ואמיתי, ימצא בלהגשים את היעדים שאתה דוחה את הדרך לזמן מציאות שונה לחלוטין.
למה מוטיבציה חיצונית לא מחזיקה לאורך זמן
המוח שלך מתרגל לכל פרס שהוא מקבל ורוצה יותר.
בהתחלה שבח קטן מספיק לזוז, אחר כך צריך שבח גדול יותר.
ולבסוף, גם שבח גדול לא מניע כמו שהניע בהתחלה,
ואתה נאלץ לחפש פרס חיצוני חדש וחזק יותר.
פסיכולוגים קוראים לתופעה הזאת הסתגלות הדונית. כל דבר טוב שמגיע מבחוץ
הופך נורמלי אחרי זמן. המוח חוזר לנקודת הבסיס שלו ורוצה עוד
מאותו הדבר, וזה מסביר למה פרסים חיצוניים לא מספיקים לאורך זמן.
מוטיבציה פנימית לא נפגעת מהתופעה הזאת. כי הסיפוק לא בא מהפרס
אלא מהפעולה עצמה. ופעולות שמרגישות טוב בעצמן לא "נושנות" כמו שנושן
פרס, הן נשארות משמעותיות כי הן חלק ממי שאתה.
בקהילה הסגורה שלנו להתפתחות אישית אנחנו מלווים יחד, ועוזרים לזהות מה מניע כל אחד מבפנים
ולא מבחוץ, וזה ההבדל בין שינוי שנמשך שנים לבין שינוי שדועך.
3 דרכים לחזק את המוטיבציה הפנימית שלך
יש צעדים פשוטים שעוזרים לחזק את מקור המוטיבציה שלך.
לא בן לילה, לא בנס, אלא בתרגול יומי קבוע ופשוט.
שלושת הדרכים האלה הוכחו שוב ושוב כאפקטיביות בחיים של אנשים שעשו
את השינוי הזה בפועל.
1. חבר כל פעולה לערך שחשוב לך: כשאתה לומד אנגלית לא
בשביל ציון, אלא בשביל לדבר עם אנשים, לנסוע, לגלות,
לקרוא, הסיבה לפעול נמצאת בפנים ולא תלויה בציון של המורה.
חיבור הפעולה לערך אמיתי הוא הצעד הראשון והחשוב ביותר.
כשאתה מוצא את הקשר בין פעולה לערך, שאל כל פעם:
"למה זה חשוב לי? מה ישתנה בחיי אם אצליח בזה?" תשובה
ברורה לשאלות האלה בונה דלק פנימי חזק, שיעבוד גם ביום שלא
מגיע שום שבח מבחוץ.
2. אפשר לעצמך שליטה על הדרך: מוטיבציה פנימית גדלה כשיש לך
בחירה. לא רק מה לעשות, אלא גם איך ומתי לעשות את
זה. כשיש לך בחירה בדרך הביצוע הפעולה מרגישה שלך,
והתחושה שהדבר שייך לך מניעה יותר מכל שבח חיצוני.
3. חגוג התקדמות, לא רק הצלחה: המוח שלך מגיב לתחושת ההתקדמות
מהר. כשאתה שם לב לכל צעד קדימה ולא רק לתוצאה הסופית,
אתה בונה מנוע פנימי שמניע אותך גם בזמנים הקשים.
גם יום שמרגיש לא מספיק הוא עדיין יום של צמיחה.
הכלים האלה לא עובדים בן לילה, אבל עובדים לאורך זמן.
כל שאלה שאתה שואל על הסיבה שלך מחזקת את הדלק הפנימי,
וכל פעולה שאתה עושה מתוך בחירה בונה אותה יותר,
עד שהמוטיבציה הפנימית הופכת לדרך שאתה פועל ברגיל.
סיכום המאמר
מוטיבציה פנימית זה לא סוד של אנשים מיוחדים בלבד.
זה תוצאה של לחבר את מה שאתה עושה לסיבה שחשובה לך.
שבעת הסימנים שקראת עכשיו הם לא רשימה לסמן ולהמשיך,
הם כלי אבחון לדעת איפה אתה עומד ולאן כדאי ללכת.
אם זיהית כמה מהסימנים, יש לך כבר בסיס טוב מאוד.
אם לא זיהית רבים, זה לא גזר דין, זה נקודת התחלה.
התחל עם דבר אחד שאתה עושה היום ושאל: "למה אני עושה
את זה, ומה זה אומר עלי?"
השינוי מתחיל לא בשינוי הפעולות אלא בשינוי הסיבות. תוך שבעה עד
שלושה עשר שבועות של עבודה יומית, המוח שלך לומד לצפות לסיפוק
מהפעולה עצמה. וזה בדיוק ההרגל שמחזיק לאורך כל החיים.
הערב, לפני שתלך לישון, בחר פעולה אחת שאתה עושה מחר.
שאל אם אתה עושה אותה כי אתה רוצה או כי אתה
חייב. אם חייב, שאל איך לחבר אותה לסיבה שחשובה לך.
שאלה אחת ביום תשנה את כל המוטיבציה שלך לאורך זמן.
